2023b



:וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת, פרק א׳
.רְאֵה. נַעַר


״רְאֵה, נַעַר.״ היא העבודה הראשונה בסדרה ״וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת״. עבודה תלויית־מקום, חלל מסחר באצטדיון בלומפילד הממתין להשכרה ״לפני גְּמַר״. 

העבודה מורכבת משתי קערות מלאות מים עד שפתן. בכל אחת צפה תמונה, שאט אט מתמוססת עד היעלמות הדימוי שהיה עליה. מה שנותר בסוף התהליך הוא פירורים בתחתית הקערה ונייר הפיתוח שרק חלקו נותר צף. 

תמונה אחת היא דיוקן עצמי שצולם שמצלמה שלי, אך לא על ידי. התמונה השניה היא צילום נוף מתוך מחנה ההשמדה אושוויץ.

מרכיבים אהיל מנורת מאבן אוניקס (ONYX), אהיל מנורה מזכוכית חלבית, מים, שתי תמונות שפותחו כימית מפילם. תצוגה תערוכה קבוצתית ״שער 5״, אצטדיון בלומפילד, תל אביב תיעוד טקס עידן ססטיארי־לביא תיעוד סטילס דניאל חנוך תערוכה בתמיכת עיריית תל אביב יפו, חברת היכלי הספורט תל אביב יפו, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב


תודה עידן ססטיארי־לביא, מנחם גולדנברג, תמר ארז
הנחתי את התמונות בקערות סמוך לרגע הפתיחה של התערוכה כך שמשך זמן התערוכה לא יספיק כדי להשלים את תהליך ההתמוססות שלהן. בסוף התערוכה ערכתי "טקס העברה" של הקערות בחזרה לסטודיו שתועד בוידאו. בסטודיו, בצנעת חדרי, שמרתי על הקערות עד שהסתיים תהליך ההתמוססות של הדימויים לאחר כמה שבועות והנער נעלם.  

התאריך על גבי תמונת הדיוקן הוא ה- 9 בספטמבר, ועל גבי התמונה של אושוויץ היה 11 בספטמבר, 2001. וניתן היה לחשוב שהנער פער פיו בשל העתיד לבוא.
התמונות לקוחות מתוך אלבום תמונות שצולמו על ידי במהלך המסע בפולין בשנת 2001, כאשר הייתי בכיתה י״א. נקראתי לשוב במקרה אך בדחיפות אל אלבומי התמונות, היה ואימי הודיעה שהיא מתכוונת להיפטר מהם. תוך כדי עלעול נתקלתי בתמונת דיוקן שלי עם פה כמעט פעור שלא אני צילמתי. חשתי שאני מכיר את הנער הזה אבל לא זיהיתי אותו והוא מצידו לא פסק מלהביט בי. ביקשתי למצוא דרך בחזרה אל הנער הזה.

הקערות הן למעשה אהילים של מנורות תקרה, האחת מאבן והשני מזכוכית. השתמשתי באהיל שהוא ׳אובייקט סגור-פתוח׳ שמטרתו כפולה, להסתיר ולמנוע סינוור מחד ולהפיץ אור מאידך, והפכתי אותו לקערה: ׳אובייקט פתוח-סגור׳ שעניינו קבלה, הכלה ושימור.